הפעם שיחה אישית עם אמא, אמא שכותבת מהבטן, מהחוויה האישית. טלי ריסיס ברוידא הרגישה שהשנה הראשונה שלה כאמא הייתה שוק די רציני. פתאום כל הזמן, המחשבות והמשאבים שלה מוקדשים ליצור הקטנטן וחסר האונים הזה. כשהיא בעצמה מרגישה הרבה פעמים ילדה קטנה וחסרת אונים לנוכח התפקיד הכי מאתגר בעולם כאמא. טלי כותבת בכנות ואותנטיות על החוויות והתובנות שלה בג’ינגול הבלתי נגמר של אמהות – זוגיות – קריירה – בית – פיתוח עצמי. ממליצה על ספרים שכיף לקרוא עם הילדים לפני השינה ואיך אפשר לדבר עליהם עם הילדים, ומשתפת בטיולים קלילים למשפחה העצלנית (תודו שזה מה שרובנו לא מעזים לומר בקול, אבל כאלה אנחנו), חופשות זוגיות וזמן לבד כדי להנות מהאמהות ולא לשכוח את עצמכן בדרך.
כשביקרתי אצלה בבלוג, לראשונה, קראתי בשקיקה מכתב מרגש שכתבה לעצמה- לטלי של לפני הלידות וההורות. מכתב פתוח, אמיתי, מחזק ואופטימי.
אילו דאגות בקשר להתפתחות התינוק והילד, היו לך כאמא? אני חושבת שרוב החששות שלי, לפחות עם הבת הבכורה שלי היו יותר לגבי התפקוד שלי כאמא, האם אני עושה דברים “כמו שצריך” כדי לתרום להתפתחות התקינה שלה. תהיתי למה עד שמצאתי “טריק” שגורם לה להיות רגועה, לישון, לאכול, לשחק, אחרי כמה זמן הוא כבר לא עובד יותר! (יש פוסט בבלוג שבו אני תוהה למה ילדים הם לא רובוטים? היה עוזר לתכנת אותם קצת בכמה נושאים…:).
רוב החששות שלי היו לגבי תזונה ושינה. לא הבנתי את הקונספט הזה שתינוקות (חוץ מממש בהתחלה) – לא ישנים! רק היום כשזה מתחיל להתייצב (הבת שלי בת 5 והבן בן שנתיים וחצי) אני קצת פחות מתעסקת בנושא הזה, אבל בבלוג שלי תמצאו הרבה תהיות לגבי השינה. שינה נותנת אנרגיה ואוויר שעבורי ממש נדרשת כדי לתפקד, עוד לפני הילדים הרגשתי ככה ואיתם כמובן שתחושה זו התעצמה.
אני בטוחה שרצו לי בראש השוואות לילדים אחרים כמו מי זחל מתי, עמד, הלך, דיבר אבל האמת ששני הילדים שלי לרוב עשו הכל בזמן או לפני, אז פחות חששתי מזה. גם לא נתקלתי באחיות טיפת חלב מלחיצות בעוד שאני יודעת שיש אמהות שכן נתקלות באחיות כאלו.
אני זוכרת שהייתי בסדנת התפתחות תינוקות סביב גיל 5-7 חודשים של רום ולקח לו יותר זמן להתהפך לשני הצדדים. הרגשתי קצת נבוכה במיוחד שהוא היה טיפה יותר גדול מכמה תינוקות שכבר התהפכו. לא נלחצתי מזה יותר מידי כי תמיד מלווה אותי המשפט: “בסוף כולם הולכים ומדברים זה לא משנה ממתי”. אני מניחה שיותר קל לזכור את זה כשהילדים שלך הם בטווח הנורמה ואין לחץ חברתי סביב זה יותר מידי מאשר אם המצב שונה.
הצילום: טלי ריסיס ברוידא, אלבום פרטי
אני מאוד מסכימה טלי, אני חושבת שחשוב לאימהות להיות יחד עם אמהות אחרות, ולכן מפגשים קבוצתיים, מקום לשתף, לפרוק ולהתייעץ חשוב ומומלץ. חשוב לי להוסיף את דעתי המקצועית: שווה לא ולוותר ולחפש הדרכה התפתחותית על ידי איש מקצוע מורשה, עם ידע רחב בהתפתחות התינוק, נסיון מקצועי והבנה מעמיקה של קשר הורה ילד, מסיבות רבות; למנוע השוואה מיותרת בין תינוקות, לא להלחיץ אמהת בחששות מיותרים (“אם התינוק לא יזחל על גחון אז…”), וחשוב במיוחד: כדי לספק לאמהות את המקום הבטוח והמכיל “על אמת”.
מה עזר לך כאמא, למצוא את הדרך שלך ולהרגיש ביטחון ביכולת שלך ובהתנהלות שלך כאמא?
הזמן וילד שני:) כל דבר בפעם השנייה כבר מוכר יותר, פחות מאיים ואז יש יותר ביטחון בהתנהלות. למרות שכל ילד שונה ובכלל אצל ילדים הקבוע הוא המשתנה החדש 🙂 היום אני פחות נלחצת מטנטרומים למשל ואם פעם הייתי מרגישה ממש לא נעים אם מיה הייתה בוכה וצורחת באמצע הרחוב או חנות, היום זה גם פחות קורה עם רום כי אנחנו יודעים לתת את המענה הנכון ולהבין אותו טוב יותר וגם אם כן ויש זרים מסביב, אני פחות מתרגשת כי ברור לי שכל הורה מכיר ועבר את החוויה הזו. אני מתרכזת יותר במה רום צריך כרגע כדי לעזור לו להרגע ולהרגיש שאני רואה אותו והוא חשוב ופחות במה יחשבו עליי כאמא או “איזו פאדיחה”.
בנוסף, במקומות שכן התקשינו יותר, אני ובעלי עברנו כמה הדרכות הורים ואני קוראת המון בנושא הורות והתפתחות ילדים אז אני באמת מאמינה שעם קצת מידע שיעזור לביטחון, בסוף הזמן והניסיון עושה את שלו. אי אפשר באמת להתכונן לאמהות או לדעת איך תגיבי בכל מיני מצבים אבל היום אני יודעת כבר מה הקווים האדומים שלי, יודעת איפה אני גמישה יותר ומתי אני יכולה (לנסות לפחות) לאפשר יותר. זה לא קל לי ואני אמא שעובדת עם לו”ז גם עם הילדים וגם בחיים שלי (בעיקר כאמור סביב ארוחות ושינה:) כי לדעת מה הולך לקרות עוזר גם לי וגם לילדים. הבלתמ”ים אלו המקומות שקצת יותר קשה לי (ומוזר, בעברי למדתי משחק אני אמורה לדעת לאלתר יותר טוב;) ושם אני עוד עושה עבודה עם עצמי. מה שבטוח אני הרבה יותר בטוחה בעצמי אחרי 5 שנות אמהות ויודעת שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, אז אפשר גם לטפוח על השכם של עצמך לפעמים.
טלי, כמה חשוב לדעת לטפוח על השכם; ואם אפשר- לעיתים קרובות! להנות מהרגעים הקטנים- זה בעיני ממש היבט משמעותי בהורות.
כשפתחתי את הבלוג שלך ׳מאמאמיה׳ לראשונה – מייד נשאבתי לקרוא ממנו עוד ועוד….אני אוהבת את ההמלצות שלך והדרך שבה את מציגה ומציעה הצעות להקראת ספרי ילדים שאהבתם!
ספרי על הבלוג המקסים שלך, ומה גרם לך לפתוח אותו…
הרעיון לבלוג mamaMEia – איפה אני באמהות? נוצר לפני כ-3 שנים כשבתי הבכורה, מִיָה, הייתה בת שנה וקצת. זו הייתה הפעם הראשונה שנשמתי אחרי המהפך העצום מהיותי “טלי” ל- “אמא של מִיָה”.
השנה הראשונה בחייה של מיה הוקדשה ללמידה של איך הופכים להיות אמא של הדבר הכי משמעותי שיצרתי בחיים שלי, וזו הייתה עבורי שנה קשה מאד. לקח לי זמן לצאת מההלם של ניתוח הקיסרי חירום שעברתי, מניסיונות ההנקה שכשלו, מלרוץ עם היצור הפצפצון הזה לכל מיני רופאים ובדיקות (לשון קשורה, ריפלוקס גלוי שהוביל גם לאשפוז קצר כשהיא הקיאה כל מה שאכלה). שנה של סיפוק כל הצרכים של התינוקת שלי על חשבון הצרכים שלי (הבסיסיים ביותר כמו שינה למשל), שנה שבה הבנתי שמעכשיו ולנצח מִיָה תהיה הדבר החשוב ביותר בחיים שלי ואני רוצה שיהיה לה הכי טוב שאפשר. אבל אז בתוכי גם צצו מחשבות ורגשות של “היי, גם אני פה” ואני חייבת לעצמי זמן איכות, אוויר לנשימה, לגלות מה עוד אני רוצה לעשות וללמוד ולפתח בעצמי. בזמנו כתבתי קצת אבל רק עכשיו, התבשלתי עם זה עוד והקורונה נתנה לי את פסק הזמן המתאים באמת “ללדת” לאוויר העולם את הבלוג! לפני שנהייתי אמא לא ידעתי שזה כל כך מורכב ומאתגר. היה עוזר לי מאד לקרוא בלוג שבו נחשפים הקשיים בכנות, בלי מסכות, ישר לפנים. בבלוג אני כותבת על דברים שעזרו לי להתמודד עם הקשיים, דברים שנותנים לי אנרגיה ושמחה, דרכים לפתח את עצמי תוך כדי ג’ינגול אינסופי ובעצם הכל מתאגד לרצון העל של פשוט לחיות טוב. לא הכל מושלם ולא הכל שמח ואופטימי אבל אם יש דברים שאני יכולה לשפר ולהשתפר בהם ולחלוק מהידע שלי בחמש השנים האחרונות שאני אמא, אז לבלוג הזה יהיה ערך ומשמעות. אני ארגיש שתרמתי ועזרתי ובזכות זה ארגיש בעצמי משמעותית. ובסוף זה מה שכולנו רוצים – להיות חשובים למישהו, להשפיע ושיראו אותנו. גם הילדים שלנו צריכים בדיוק את זה.
אני בטוחה שהבלוג שלך תורם להרבה אמהות להרגיש שהן לא לבד בחוויות המורכבות האלו! באופן אישי, משהו בבלוג שלך טלי משך אותי מהרגע הראשון. הכתיבה האותנטית והרגישה, וכמובן המכתב האישי הפתוח שכתבת לעצמך – לטלי שלפני הלידה הראשונה. החיבור ליומיום וההמלצות הקונקרטיות שממש אהבתי. אהבתי את ההמלצות לספרי ילדים וכמובן שהתחברתי במיוחד להמלצה על הספר הנסיכה הכי גרועה
תודה טלי שהתארחת אצלי בלשבת לקום!
אני מזמינה אתכם לשוטט אצל טלי בבלוג, ואם אתם שם, אל תשכחו למסור לה דש ממני!